השבוע, בשלישי בבוקר, בקור ירושלמי מקפיא, נערכה בהר הרצל האזכרה השנתית לעלייתם לגרדום של “קדושי קהיר” – הד”ר משה מרזוק והמהנדס שמואל עזר, אשר שילמו בחייהם בעקבות כשלון “מבצע סוזאנה”, 1954, שהתגלגל אחר כך ל”פרשת עסק הביש” אשר הסעירה את המדינה במשך שנים רבות.

פרשת עסק הביש גבתה לא רק את חייהם של 3 משליחי המודיעין הישראלי למצרים – משה מרזוק, שמואל (סמי) עזר, ולוחם הסתר מאיר בינט – אלא גם גבתה את חרותם של פעילים ציוניים בקהיר ובאלכסנדיה אשר גוייסו למען מדינת ישראל ואח”כ הושכחו שנים רבות בכלא בקהיר. רק בשנת 1968, 14 שנים אחרי שנשפטו ונכלאו, שוחררו ארבעת האסירים האחרונים מן הכלא: רוברט דסה, מרסל ניניו, פיליפ נתנזון וויקטור לוי.

פרשת עסק הביש זכתה כבר מזמן לכינוי “אם כל הפרשות”. התעמקותי בשנים האחרונות בפרטי הפרשה, וידידותי עם רבים מבני משפחות, הולידה את ההרצאה לחוגי בית ומוסדות תרבות. סיפור שיש בו הכל – תעוזה וחלמאות, הקרבה והשכחה, תסכול וסוף טוב ועוד תסכול.

השבוע ליד הקברים של מרזוק ועזר, בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל, אל מול מאות מאות של צעירים שהשתתפו באזכרה, בקשתי לתת נחמה למשפחות מרזוק ועזר. ובעיקר לדבר על נחמה.

וכך אמרתי:

נציגי משפחות מרזוק ועזר, אשר סביבם נאספנו כאן היום, ידעו שנים של צער, סבל ותסכול. חלק מן הנוכחים כאן מכיר לפרטים את עומקו של הצער, את משקלו של הסבל, ואת גודלו של התסכול, אשר חוו המשפחות – מאז העלאתם לגרדום של משה מרזוק ושל שמואל (סמי) עזר ובמהלך השנים. אולם גם אם רובכם כנראה לא מכירים את הפרטים, אתם היא הנחמה.

אתם היא הנחמה, כי מי יכול היה לשער עד לפני עשור שביום ח’ בשבט, בכל שנה, יעמדו כאן לאזכרת יקיריהם מאות מאות של מצדיעים.

אתם היא הנחמה, שכן אתם העדות שמתגשמת לה משאלתם של נציגי המשפחות “אל תשכחו. עזרו לנו לשמור על המורשת. שמרו את הלקח והפיקו ממנו טוב”.

אתם היא הנחמה והעדות לפועלם של מעטים, צנועים ונחבאים אל הכלים, אשר לקחו עליהם בהתנדבות את המשימה להכיר לכם – מאות מאות של צעירים – את הפרשה ואת גיבוריה.

ואולי משום כך אתם גם הנחמה והתקווה להמשכה של שרשרת ציונית, נטועה בקרקע, בטוחה בעצמה, חפה מציניות, המביטה אל העתיד.

תהא זו נחמתכם, משפחות מרזוק ועזר.