תודו שההשוואה גורמת לכם תחושה לא נוחה. אני מבין אתכם. אבל רגע, כי יש לכך מטרה….

זוהי דוגמא לסוג החיבורים שאני עורך לא פעם כמרצה לחוגי בית, בהרצאות בנושא מודיעין, ובהרצאות על החברה הישראלית.

ראשית, בואו נבחן את העובדות:

מי רצח את תאיר ראדה, נערה בת 13 מקצרין, ב-6 בדצמבר 2006, בתא השירותים בבית הספר בו למדה? התשובה: רומן זדורוב.

אתם צריכים רק להתאמץ ולקרוא את פסקי הדין החד משמעיים של שתי ערכאות בתי משפט כדי להיות משוכנעים בכך.

“כן?” ישאלו אותי מי מביניכם, “ולמה אתה מתעלם מכך שההכרעה בעליון היתנה ברוב קולות ולא פה אחד?”

אענה: קראו את דבריו של השופט דנציגר, שהיה בדעת המיעוט העליון: “בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע מסקנה חד משמעית בהתאם לרף ההוכחה הנדרש בדין הפלילי בדבר אשמתו של זדורוב. בצד זאת אדגיש כי מדובר במקרה גבולי, המצוי כ”פסע” מהרשעה, וכן כי האפשרות שזדורוב הורשע על לא עוול בכפו אינה גבוהה ומחייבת התרחשות של סדרת צירופי מקרים נדירה.

“ומה לגבי א.ק. וא.ח. שעדויותיהם הובאו בסרט “צל של אמת”? תשאלו.

ובכן בכל מקום שתבדקו, יתברר לכם שהם נחקרו במשטרה, וגרסתם נבדקה והופרכה. כך גם רבים מהספקות שהועלו בסרט, ואשר לובנו מול שופטים מקצועיים ונדחו.

ומי רצח את ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, ב-5 בנובמר 1995, בתום העצרת בכיכר מלכת ישראל בתל-אביב? התשובה: יגאל עמיר.

יש על כך אין ספור הודעות ועדויות שנתקבלו על ידי בית המשפט ועל ידי ועדת חקירה ממלכתית. בהרצאות בחוגי בית, בארגונים ובחוגי תרבות למבוגרים אני מראה לא אחת את סרטון העדות של שי גלזר, מאבטח ראש הממשלה רבין, עדות שאינה משאירה שום מקום לספק, ומשליכה אל סל האשפה את רעיונות הקונספרציה השונים.

ובכל זאת:

סקר של פאנלס פוליטיקס שפורסם לאחר שידור הסדרה “צל של אמת” מראה, כי רק 21% מהישראלים חושבים שזדורוב אשם.

סקר שפורסם בוואלה, אוקטובר 2015, הציג את הממצא: 55% מאנשי הציונות הדתית גורסים כי רבין לא נרצח ע”י יגאל עמיר.

לתוצאות הסקרים הסברים רבים, ולא אעמוד עליהם כאן. אולם הם ללא ספק מעידים על חוסר אמון של אזרחים רבים בפסיקת מערכת המשפט.

אבל אז, בהרצאותיי, אני מנגיש לקהל מאזיניי את העובדות. והן מוצקות. והעמדות משתנות. בשיח ביני לבין הקהל בהרצאות בחוגי בית, ובפורומים בהם מספר המשתתפים מאפשר זאת, אני נכון לדיאלוג עם הקהל. להסביר, לשכנע, להשתכנע. ולברר כיצד המטען האידיאולוגי איתו מגיעים אנשים, היבטים של פסיכולוגיה חברתית, חוסר אמון, הפקת סרט תחקיר כביכול דקומנטרי, או אמונה עיוורת בתיאוריות קונספירציה – כל אלו מובילים אותנו לעיתים לשיפוט שגוי ואמונות מוטעות.

ובעיקר אינני מניח שאלו שאומרים לי “אבל זאת דעתי, ומותר לי לחלוק עליך”.

נכון, אני עונה להם – ובלבד שתתבססו על עובדות והוכחות.